אנו חיים בעולם שבו הצלחה היא חזות הכל. כולנו רוצים להיות הכי יפים (הזקנה כבר לא אין), הכי מוצלחים והכי חכמים. ועוד יותר – אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מוצלחים. מגיל צעיר אנחנו משקיעים בהם – שולחים אותם לחוגים ושעורים פרטיים, רושמים אותם לבתי ספר פרטיים – עושים הכל כדי שיוכלו להצליח ולממש את יכולתם. אולם האם הצלחה מסוג זה, או מימוש הפוטנציאל הקוגניטיבי, לא גורמים לנו לפספס משהו חשוב?!

מחקרים מראים כי אינטליגנציה רגשית גבוהה (EQ) מנבאת הצלחה בחיים יותר מאינטלגציה שכלית גבוהה (IQ).
אני בטוחה שחלקכם מתרווחים עכשיו על הספה ואומרים: “זהו, אפשר להפסיק להשקיע בכל הלימודים והשעורים.” לעומת זאת, חלקכם סקפטיים לגבי המחקרים…

אין ברצוני לבטל כליל את חשיבותו של הצד השכלי. אני טוענת ששילוב מאוזן בין כל המערכות שלנו יביא להצלחה מרבית.

אז מה היא בכלל אינטליגנציה רגשית? – אינטליגנציה רגשית מורכבת ממספר גורמים:[1]

זיהוי רגשות – על הילד להכיר מגוון רגשות. אנו מדברים על 6 רגשות בסיסיים (פחד, כעס, גועל, הפתעה, אהבה, עצב ושמחה). ככל שעולה הגיל כך צריך להכיר עוד רגשות ולדעת לשיים אותם. כאשר אנו מסוגלים לזהות את רגשותינו קיימת סבירות גבוהה שנצליח להגיב מתוך שליטה והבנה רגשית ולא מתוך הרגלים שאינם תמיד מביאים אותם להתנהגות יעילה.

ניהול רגשות – היכולת שלנו לדעת לווסת את הרגשות ולהתאים אותם לסיטואציות. כלומר, כאשר אנו מרגישים רגש בעוצמה גבוהה, שאינה תואמת את המציאות או אינה הולמת את המצב עלינו לדעת להפחית את עוצמת הרגש ולשלוט בביטוי ההתנהגותי שלו . דבר זה יעזור לנו לא להכנס לסיטואציה שאינן יעילות לעתיד.

הכרת רגשות אצל אחרים  (אמפטיה) – להכיר ברגשות האחר ולהבין שהאחר יכול להרגיש רגשות אחרים משלנו.ניתן לראות כי ישנם ילדים צעירים מאוד שמבינים שחבר הוא עצוב ומנסים לנחם אותו, ולעומתם בני גילם יכולים להמשיך לשחק ליד ילד שבוכה, וזה לא מפריע להם. רוב הסיכויים שהילדים שהיו אמפטיים לחבר, יפתחו בסופו של דבר קשרים חברתיים טובים יותר מילדים אחרים.

שליטה בהתנהגות שלנו בעקבות שילוב של הבנה רגשית, שכלית וחברתית. כלומר, יכולת טובה לבחור כיצד להתנהג, ולא להגיב מ”הטייס האוטומטי”. דבר זה יעזור לנו להתמודד עם סיטואציות שאינן נעימות לא מתוך מנגנוני ההגנה (fight; flight ; freez).

ככל שהילדים יכירו את עולמם הרגשי, הם יוכלו להביע את רגשותיהם במילים ולא במעשים שאינם אדפטיביים. ילד שמכיר את רגשותיו יוכל גם לווסת אותם ולנהל אותם כך שהוא יביא את עצמו למימוש הפוטנציאל עם חבריו, בלימודים ויותר מאוחר במקום עבודתו.

אנו יודעים היום שרוב רובן של התוכניות הבית ספריות, רודפות אחרי ההצלחה הלימודית. אנו רואים שלטים ופרסומים של הצלחה לימודית בשיווק בתי הספר. לעומת זאת, אנו רואים הרבה פחות שלטים ופרסומים של תוכניות לפיתוח יכולות רגשיות, שהינן חלק חשוב לא פחות – ואף יותר – בדרך להצלחה בחיים.

אך לא נפנה אצבע מאשימה רק לבתי הספר – נודה שגם אנו חוטאים בחטא ה”הזנחה הרגשית”. הלו”ז העמוס שלנו גורם לרובנו למעט לעסוק בנושא זה. אנו מנסים להגיע לפתרונות ופחות לפנות לרגשות. כשהילד אומר לנו שהציקו לו בבית הספר – מי מאתנו ישאל אותו מה  הוא הרגיש? רובנו נקפוץ עליו עם עם שלל פתרונות  לפעם הבאה: תלך למורה, תרביץ לו, תקלל אותו בחזרה ועוד ועוד.
חשוב לעזור לילד לזהות את רגשותיו  על מנת שהוא יוכל להבין מה גרם לכעס שלו ולהתנהגות וכך נוכל לעזור לו להתמודד עם סיטואציות דומות בעתיד.

ד”ר נאווה לוויט מדברת על כיוונון המערכות והמוח הגמיש. היא טוענת, כי ניתן לפתח אצל ילדים וגם אצל מבוגרים אינטליגנטציה רגשית. היא מסבירה כי המוח הוא כמו תזמורת. כאשר אחד הנגנים מזייף, המנגינה לא נשמעת טוב. בדיוק כך עובד המוח כאשר אחד מהחלקים לא מספיק מפותח – החלק החברתי, המוטורי, החושי, הרגשי –  הילד לא יצליח לממש את הפוטנציאל שלו. לכן חשוב לתת לילדים לחוות את העולם לא רק דרך מסך המחשב, אלא להמשיך ולנגן עם התזמורת המלאה וליצור אינטרקציות חברתיות שבהן מערכת החושים מופעלת באופן מלא יותר. המשחקים החברתיים יעוררו את החלק המוטורי, וכמובן האינטרקציה החברתית תפתח את היכולת הרגשית.

אז מה אנו יכולים לעשות?

1. הכרת הרגשות – שבו עם ילדכם ונסו לבדוק אילו רגשות הוא מכיר. רשמו אותם, ובקשו ממנו שיספר לכם מתי הוא מרגיש את אותם רגשות שיספר סיפור קצר על כל רגש, שתפו אותו ברגשות שלכם מתי אתם מרגישים רגועים, אהובים ואולי כועסים.
2. הכרת עצמי – כאשר אני מפנה את הקשב למה שקורה בתוכי – לשינויים הגופניים, למחשבות ולרגשות שלי – אני מפתח יכולת להכיר את עצמי ואת הרגשות שלי. יותר מזה – אני מפתח יכולת להזדהות ולהבין את האחר; יכולת שהיום, בעולם הדיגיטלי, היא פחות ופחות מובנת מאליה.
   הטכניקה הפשוטה ביותר להפניית הקשב לעצמי היא התמקדות בנשימות. בקשו מילדכם לשבת במשך 3 דקות (וכל פעם העלו מעט את זמן הישיבה) ולשים לב לנשימות שלו, למחשבות, לרגשות ולתחושות הגופניות ללא שיפוט. פשוט לשים לב. כמובן, חשוב מאוד שכאשר הוא מספר על מחשבות, רגשות ותחושות אלו, תגיבו גם אתם ללא שיפוט.
   למדו את הילד להכיר את המרכיבים השונים של רגשותיו. רגש מורכב משלושה חלקים: תגובות פיזיולוגיות (תחושות גוף), תגובות התנהגותית ומחשבות. כאשר ילד יוכל לדעת מה הוא מרגיש, כשהוא חש בגוף צמרמורת, הוא יוכל לשיים את הרגש וכך גם להכיל אותו ולשלוט בהתנהגותו. כשילד מזהה מחשבה, הוא ידע איזה רגש הוא מרגיש בעקבות המחשבה, ויבין מה הביא אותו להרגיש כך.
3. עזרו לילדכם לשיים את רגשותיהם – כאשר אתם פוגשים אותו מרביץ לאחותו הקטנה או רב עם אחיו הגדול, נסו להבין יחד איתו מה הרגיש שגרם לו להתנהג כך, ורק אחר כך חפשו פיתרון חלופי.
4. למדו את הילד כי רגש הוא מצב חולף – רגשות ומחשבות חולפים מאליהם. אם נקבל את הרגש כגל שבא והולך, נוכל להתמודד איתו בלי הצורך למצוא לו פורקן התנהגותי מיידי.
5. דברו רגשות – כולנו חוטאים בעודף פיתרונות, אס אם אסים ואייקונים, ובפחות מדי ביטוי רגשי במילים. נסו לדבר בבית רגשות. כך יפתח הילד יכולת להמשיך ולנהוג כך בחוץ. במשך הזמן, הוא ישיג שליטה טובה יותר בהתנהגותו, ותקשורת טובה יותר עם אחרים בסביבתו.
6. העבירו מסר כי כל רגש הינו אדפטיבי – תפקיד הרגשות להסביר לנו מה קורה בעולם הפנימי והחיצוני שלנו. כולנו רוצים שהילדים שלנו לא יהיו עצובים או כועסים ורק ישמחו, אך חשוב ביותר להבין שרגש אינו “חיובי” או “שלילי”. ישנם רגשות “נעימים” וישנם רגשות “לא נעימים”, אך כולם חיוביים, משום שלכולם תפקיד חשוב. בואו נחשוב לדוגמא על הפחד. הרבה ממטופלי מגיעים אלי כי הם לא רוצים לפחד. אולם פחד הינו מנגנון הגנה מפני סכנות, ולעיתים חשוב לפחד, כדי שנדע להזהר. כמובן שצריך לדעת מתי לפחד – רק לנוכח סכנה ממשית. במקרים אחרים, הפחד לא עוזר לנו ויכול גם להפריע לנו. מטרת הטיפול אינה להעלים את הפחד (וגם לא את הכעס, העצב והקנאה) אלא לדעת לזהות את הרגשות הלא נעימים, לנהל אותם ולשלוט בהתנהגותנו גם כשהם “מגיעים לביקור”.
7. שימוש מתון בלבד בטכנולוגיה – אם נתחבר לדבריה של ד”ר נאווה לויט, יש צורך לעזור לילדינו לאזן ולכוונן את כל המערכות. עלינו לבדוק שהילדים שלנו נמצאים גם במצבים חברתיים ממשיים (לא רק בפייסבוק), משחקים ומתנועעים. למרבה הצער, השימוש המסיבי בטכנולוגיות הרבות הזמינות לילדים ולנוער, משפיע לרעה על השגת האיזונים הללו.

• אל תתנו לילדכם לשבת שעות על הטלוויזיה או המחשב – הקציבו את הזמן.
  אל תתנו לילדכם להפגש עם החברים בוואטס-אפ הקפידו שהילדים יפגשו ויבלו ביחד.
• תנו דוגמא – נתקו את הטלפונים הניידים מדי פעם, דברו איתם במקום לשלוח להם אסאמאסים, אכלו ארוחת ערב משפחתית ללא טלויזיה דולקת.

8. יכולת לשאת תסכול / כעס ואכזבה – הדרך להצלחה היא היכולת לשאת וללמוד מכשלונות ( תומאס אדיסון). אם לא נלמד את ילדינו לשאת רגשות של תסכול וכעס, הם לא יוכלו בהמשך החיים לעמוד בהם. בהרבה מהמקרים הם ינסו להמנע מרגשות אלה ולכן לא יאתגרו את עצמם; אתגר הוא מצב בו אנחנו מסתכנים בכשלון ותסכול. אם אנו רוצים לנהל את הרגשות שלנו ואת חיינו עלינו ללמוד לנהל אותם ולא לתת להם לנהל אותנו. לכן כשילדינו מבקש מאתנו משהו, אפשר קצת לחכות, לא חייבים להיענות לכל דבר ולא באופן מיידי. כשילדנו בא עם סיפור שהכעיס אותו, ניתן להיות אמפטיים ובד בבד לעזור לו להתמודד עם הכעס ולשאת איתו.