כיצד לחזק כך שהילדים ילמדו, ולהעניש כך שלא יפגעו
תחילת השנה בפתח, ואיתה באות ההחלטות החדשות.
כמו בכל שנה רובנו מחליטים שהשנה הילדים יקראו ספר לפני השינה, ולפחות ספר אחד בשבוע; נרשם כמובן לספריה; הילדים יכינו שיעורים אחרי ארוחת הצהריים אחרת הם לא יצפו בטלוויזיה ולא ישחקו במחשב; הם ילכו לישון מוקדם ואז כמובן גם יקומו רעננים ויתארגנו מהר ובלי ויכוחים, ויגיעו בזמן לבית הספר; וכמובן שיזמינו חברים וילכו לחוגים ולא ינהלו את חייהם החברתיים בפייסבוק; הם יעזרו בבית; הם לא יריבו כשיגיעו אורחים לבקר ועוד ועוד. בואו נודה שרובנו לא עומדים בהחלטות האלה וקצת אחרי תחילת השנה אנחנו מתחילים לוותר: מיישרים פינות לגבי שיעורי הבית, המריבות, הצפייה בטלוויזיה ומשחקי המחשב – העיקר שיהיה לנו קצת שקט. במאמר זה אסביר כיצד ללמד התנהגות רצויה על ידי חיזוקים ואף לעיתים גם דרך עונשים (כן, כתוב נכון – עונשים!!!).
חיזוקים
כאשר אנו רוצים לבסס התנהגות מסויימת, הדבר החשוב ביותר הוא לתת חיזוקים לאותה התנהגות. כאשר אנו מחזקים בצורה נכונה יש סבירות גבוהה שההתנהגות תחזור על עצמה מספר רב של פעמים, וכך תהפוך לדפוס קבוע בהתנהגותם של ילדינו.
כשלב ראשון, כדאי לנסות לחזק התנהגויות רצויות. כאשר אנו רוצים ללמד את הילד צורה מסויימת של התנהגות, רצוי ללמדו את ההתנהגות הרצויה ולא להענישו על התנהגות לא רצויה או על אי-קיום ההתנהגות הרצויה. לרוב זה עובד מצויין ואין צורך בעונשים (למרות שגם להם יש מקום). לכן עלינו לבנות טבלת חיזוקים. אך קצת לפני הכנת הטבלה כדאי לשבת עם הילדים ולהסביר להם את המצופה מהם השנה באופן כללי , מה הצפיות שלנו מהם כהורים ולתת להם גם הזדמנות להציג את הצפיות שלהם מאתנו , לא פחות חשוב. לאחר שיחה נעימה שתתנהל ביחד עם כל בני המשפחה אפשר להתחיל ביצירת טבלת חיזוקים.
10 כללים לשינוי ולמידה של התנהגות רצויה ועבודה עם טבלת חיזוקים
- בחירת התנהגות אחת– כדי ליצור שינויים התנהגותיים יש צורך לעבוד לאט. אם נחליט להתחיל להתאמן לקראת מרתון, לא נרוץ מיד 42 ק”מ, אלא נתחיל בקילומטר אחד או אפילו פחות. בדומה לכך, לא ננסה לחזק את כל ההתנהגויות הרצויות בבת אחת, אלא נתחיל בהתנהגות אחת. רצוי לבחור בתחילה התנהגות קלה לשינוי, על מנת ליצור מוטיבציה לשינוי ורצון להתמיד ולהשתפר.
- הגדרת ההתנהגות הרצויה בצורה חיוביתברורה – על מנת להגדיר התנהגות יש צורך להגדיר מה כן לעשות, במדויק. למשל, לא נגדיר “שי לא יזרוק את בגדיו בחדר האמבטיה”, אלא “שי יניח את בגדיו בסל הכביסה”. ההגדרה צריכה להיות אופרטיבית וברורה.
- חיזוק משמעותי– לאחר שבחרנו את ההתנהגות אנו בוחרים חיזוק מתאים, ומכינים טבלת חיזוקים . חשוב מאוד שהחיזוקים יתאימו לגיל הילד, ויתנו לו מוטיבציה אמיתית. ניתן לבחור בחיזוק חברתי – חיבוק, מחמאה או חיוך; או חיזוק חומרי – מתנה, מדבקה או ממתק.
על פי רוב ניתן לחזק ילדים קטנים (בגן) באמצעות מדבקה ו/או פרס קטן מיידי אחר.
ילדים בבית ספר יסודי יכולים לצבור מדבקות בכל פעם שהם חוזרים על ההתנהגותהרצויה, ולאחר איסוף מספר מדבקות שנקבע מראש, הם יקבלו פרס גדול יותר.
מתבגרים – יצברו נקודות לפרס רצוי שיכול להיות חומרי או חברתי , אך לא כסף.
מנסיוני, כדאי להמנע ככל הניתן מחיזוקים של כסף, על מנת שלא יווצר מצב בו הילדים יסכימו לעשות דברים אך ורק בשביל כסף ( קישור לקטע מתוך כאן חיים בכיף).
- חיזוק מיידי– על החיזוק להיות מיידי, על מנת שהילד או המתבגר יקשרו את ההתנהגות לחיזוק. כמובן שבנוסף, יש צורך להסביר באופן מילולי את הקשר בין החיזוק להתנהגות. אך גם כאשר ניתן הסבר כזה, אצל ילדים קטנים, פער של זמנים בין ההתנהגות הרצויה לחיזוק מקשה על הקישור ביניהם. יתכן שבין ההתנהגות הטובה לבין החיזוק התרחשה גם התנהגות שאינה רצויה, והילד עלול לקשר את החיזוק להתנהגות זו. גם אצל מתבגרים יש צורך בחיזוק מיידי, למרות יכולת ההבנה המשופרת שלהם. כאשר אחד ההורים לא נמצא והוא המחזק כדאי לתת את התפקיד למבוגר אחראי אחר, ורק אם אין אפשרות כזו, נבחר להשתמש בחיזוק מושהה עם הסבר מילולי.
- *חיזוק מלא– חשוב להיות עקביים בביצוע טבלת החיזוקים. אם אנחנו לא נהיה עקביים הילד לא ידע מתי הוא צפוי לקבל חיזוק ומתי לא, ובהתאם לכך פעם ייבצע את ההתנהגות ופעם לא. חיזוק עקבי ייצור אצל הילד מוטיבציה לשינוי ורצון להתמדה.
- תזמון – יש לבחור לוח זמנים ועיתוי המתאים לשינוי. למשל, לא נחליט על עיצוב התנהגות של הכנת שעורי בית כאשר בעוד שבוע ההורה נוסע לחופשה בחו”ל, או שהילד יוצא לחופשה ארוכה מביה”ס. חשוב שהתזמון יהיה נכון גם מבחינת הילד וגם מבחינת ההורה.
- מתן הזדמנויות לשינוי– להשתדל “לתפוס את הילד בהתנהגות מזכה”. על מנת שהילד ילמד מהר את ההתנהגות הרצויה יש לחזק אותו מספר רב של פעמים. אנחנו כהורים צריכים ליצור לו הזדמנויות כאלה לפחות בהתחלה. וכאן שוב נזכיר את נושא העיתוי- ישנם זמנים בהם ניתן ליצור או למצוא הזדמנויות כאלה ביתר קלות.
- בדיקת מוטיבציה – בכל שבוע, כשמסתיימת הטבלה, יש לבדוק עם הילד האם החיזוק עדיין מהווה מוטיבציה או שיש צורך להחליפו.
“להשוויץ” בשינויים– כאשר אתם מרגישים שחל שינוי בהתנהגותו של הילד אל תתביישו לספר לחברים ולבני המשפחה. זה יוצר מוטיבציה ותחושת הצלחה אצל הילד, ומחזק את ההתנהגות לא פחות מחיזוקים אחרים.
לא לחזק התנהגויות לא רצויות– כאשר ילד משתטח באמצע הסופר כי הוא רוצה ממתק ואנו נכנעים וקונים לו ממתק על מנת שלא יעשה לנו בושות בסופר, סביר להניח שבפעם הבאה שהוא ירצה ממתק הוא ישתטח שוב בסופר, משום שהוא למד שכך הוא יקבל את מבוקשו.
*מעבר מחיזוק מלא לחיזוק חלקי– חיזוק מלא הוא חיזוק הניתן בכל פעם שהתגובה בוצעה. לעומתו, חיזוק חלקי הוא חיזוק הניתן רק בחלק מהפעמים שהתגובה בוצעה. כאשר מגיעים להצלחה של 80% לערך, בשיחה עם הילד והסבר על השלב הבא, ניתן לעבור לחיזוק חלקי זאת משום שחיזוק חלקי גורם לדעיכה איטית יותר של ההתניה, מכיוון שהילד לומד להמשיך להתנהג בדרך מסוימת למרות אי-קבלת החיזוק.
בעת המעבר עלינו לנהוג בזהירות ולהקפיד בשלב ראשון על רווחים קטנים יחסית בין החיזוקים. לדוגמא: ילד שקיבל חיזוק על עשיית שעורי בית בכל יום, יקבל חיזוק פעם ביומיים. ילד שנפרד מהוריו בשער בית הספר ללא בכי יקבל חיזוק פעם ביומיים ולאחר מכן פעם בשבוע. אם נראה כי חלה נסיגה יש צורך לחזור לחיזוק מלא, ולאחר תקופה לנסות שוב חיזוק חלקי.
עונשים
ומה כאשר החיזוק לא מספיק והילד לא מקיים את ההתנהגות הרצויה, או לחלופין מקיים התנהגות לא רצויה? כאן נכנס אלמנט העונש.
הכלל הראשון והחשוב הוא, כי העונש שנרצה לתת לילדינו הוא תמיד עונש חינוכי ולעולם לא עונש משפיל (להעליב ליד חברים, אלימות מילולית או פיזית). אנו צריכים להעביר לילד מסר שלכל התנהגות יש תוצאה וזה תלוי אך ורק בו.
אז מה עדיף: עונשים או חיזוקים?
עונש חינוכי ניתֵן לילד על כך שלא ביצע התנהגות רצויה, או על כך שביצע התנהגות לא-רצויה. לדוגמא, ילד שלא הוריד את הצלחת לאחר ארוחת הצהריים, יוריד את כל הצלחות של כל בני המשפחה באותו יום. זהו עונש חינוכי, כי הילד לומד דרכו שכאשר הוא מסרב לעבוד מעט, הוא מוצא את עצמו עובד קשה יותר בסופו של דבר.
למרות שאני בעד חיזוקים לעיתים לא ניתן להמנע מעונשים אם כך עלינו לזכור מספר כללים גם כאשר אנו מענישים:
- הסבר מוקדםעל סיבה ותוצאה – כך שהילד ידע מראש את הכללים. למשל, בדוגמא הקודמת, לילד שלא הוריד את הצלחת הוסבר עוד לפני ארוחת הצהריים כי יש להוריד את הצלחת מהשולחן. אם הילד בכל זאת מבצע את ההתנהגות הבלתי רצויה יש להשתמש במשפטים קצרים, ללא הסברים מיותרים. זכרו, גם אנחנו היינו ילדים ולא עשינו כל מה שביקשו מאתנו. גם אנחנו שילמנו על טעויות וזה לא המקום לפרשנויות שלנו כמחנכים: “למה אתה אף פעם לא שומע בקולי”, “אתה עושה לי בכוונה”. ברגע שנבוא ממקום של פרשנויות וכעס מיותר, העונש יהיה פחות אפקטיבי.
- עונש מיידי– כשם שחשוב לתת חיזוק מיידי כך גם חשוב שהעונש יהיה מיידי, כדי שהילד יקשר בין העונש להתנהגות. כך נמנע מצב בו הילד יעשה מעשה טוב ויקבל לכאורה עונש צמוד להתנהגות החיובית.
- ענישה מלאה– בכל פעם שהילד מבצע התנהגות לא רצויה יש להעניש אותו. זאת, משום שאם נעניש באופן לא עקבי, הילד ילמד כי ניתן להתחמק מעונש, וכך הסיכויים להכחיד את ההתנהגות הבלתי רצויה קטֵנים.
טעות שרובנו חוטאים בה היא האיום בעונש :” אם תריבו היום אני אקח לכם את הפלייסטיישן לשבוע” זו טעות שהרבה הורים ברגע של כעס מאיימים כי הם יענישו בצורה חמורה ולאחר מכן לכאורה “מוותרים” על העונש.
אני ממליצה בחום להעלים עין במקרים שאנו יודעים שלא נוכל לעמוד בעונש מאשר לאיים ולא לקיים .
- עונש משמעותי– כשם שאנו רוצים לתת חיזוקים משמעותיים כך גם העונש צריך להיות עונש משמעותי. לא ניתן ענישה “על תנאי” או ענישה שאינה משמעותית כלל.
ככלל, עונשים הם אלטרנטיבה פחות טובה לחינוך. עדיף לחנך על ידי חיזוקים, שכן באמצעות החיזוק אנו מלמדים התנהגות רצויה ולא רק מכחידים התנהגות לא רצויה, כאשר אנו רוצים ללמד ילד להתנהג בצורה מסויימת אנו צריכים להראות לו מה כן לעשות ואיך לעשות ואילו עונשים מלמדים רק להפסיק התנהגות מסויימת, אך לא מלמדים את האלטרנטיבה להתנהגות . לכן אני ממליצה גם כשמענישים לתת עונשים לצד החיזוקים ביחס של 1(עונש) 3 (חיזוקים).