בואו לרגע נלך עשר שנים אחורה בזמן.

הילד/ מתבגר מזמין חבר לשחק אחר הצהריים. איך זה קורה?

הוא מתקשר בטלפון הנייח, מבקש מאחד ההורים או אחד האחים לדבר עם החבר, מנהל משא ומתן על השעה והמקום וכמובן מסיים את השיחה במילות פרידה.

איך זה מתנהל היום?

הילד שולח הודעת :

 רוצה לבוא?

יש לי שיעור בחמש         

תבוא אחרי?
סבבה בשש            

לצערנו, אותה סיטואציה פשוטה, שאפשרה לילדים ולמתבגרים להתאמן בכישורים חברתיים פשוטים, כמעט נעלמה מן העולם. אילו כישורים חברתיים היו כלולים בסיטואציה זו לפני עשר שנים? שיחה עם מבוגר (השונה משיחה עם חבר); ניהול משא ומתן על מקום זמן ושעה; וסיום שיחה בצורה הולמת ומנומסת. ההזדמנויות לתרגל כישורים חברתיים בסיסים אלו  הולכות ופוחתות כיום עבור רוב הילדים.

במאמר זה אבהיר מדוע חשוב ללמד ולאמן ילדים בכישורים חברתיים, ואתן טיפים להורה כיצד לעזור לילדיו לרכוש כישורים אלו.

אנו נולדים וחיים כיצורים חברתיים. על מנת לממש את הפוטנציאל האישי שלנו, כל אחד מאתנו זקוק לחיי חברה. כמובן שצורך זה משתנה מילד לילד, ולא כולנו חייבים להיות “חיות חברתיות”, אך כל אחד זקוק למספר חברים ואירועים חברתיים. ילדים שאינם מפתחים את הכישורים החברתיים שלהם גדלים להיות מתבגרים ומבוגרים אלימים, דכאונים או חרדתיים, שאינם מצליחים להגיע לידי מימוש עצמי .

היום יותר מבעבר, גם ילדים ומתבגרים נורמטיביים זקוקים לעזרה על מנת לרכוש כישורים חברתיים ולהתאמן בהם.  בעבר, רק ילדים עם בעיות תקשורת, הפרעות קשב או לקויות אחרות היו זקוקים לעזרה כזו, זאת, משום שרוב התקשורת שלנו היא באמצעות מכשירים אלקטרונים, פייסבוק, קבוצות דיון, טוויטר, פורומים, מסרונים וכדומה. התקשורת הישירה מועטה מאוד. אפילו בבית הספר ניתן לראות את המתבגרים מסמסים זה לזה בהפסקה במקום לנהל שיח ישיר.כאשר נפגשים אחר הצהריים, המשחקים הם משחקי מחשב – יושבים יחד מול הפייסבוק או בפלייסטיישן. נדיר למצוא את הילדים כיום משַחקים מִשְחקים של פעם, או יושבים ביחד ומשוחחים על נושא משותף.   

אם כך, מה אנו ההורים יכולים לעשות?

1.      צפיה, חיזוק ואימון – כשלב ראשון אני ממליצה להורים לצפות בהתנהגות של ילדינו כאשר הם משחקים, מדברים עם חברים, מנהלים שיחה עם אחיהם ואף איתנו. לבדוק האם הם מצליחים לנהל משא ומתן, להביע את עצמם בצורה אסרטיבית, לא אימפולסיבית ולא נמנעת, לראות שהם יודעים להכנס לסיטואציות חברתיות, להיות גמישים כשצריך ועוד. כאשר מאתרים שימוש נכון במיומנות חברתית, חשוב לחזק את הילד, על מנת שידע לזהות אותה ולחזור עליה בעתיד. חיזוק כזה הוא גם הזדמנות לאחיו של אותו ילד ללמוד ממנו – אנחנו יכולים לספר להם כיצד אותו אח התמודד יפה. כך אנחנו מלמדים אותם מה לעשות, וגם מחזקים אותו דרך הצבתו כמודל.
לחילופין, כאשר מאתרים בעיה בכישורים החברתיים של הילד, אני ממליצה למצוא זמן מתאים לשוחח עם הילד על הנושא (על פי רוב לא באותו רגע…), ולעזור לו לשפר את יכולתו על ידי אימון – כלומר, על ידי ניהול משחק תפקידים עמו. לדוגמא: אם יש לילד קושי ביצירת קשר עין, לאמן אותו להסתכל בעיניים כאשר הוא משוחח עמך, ההורה; לדבר עם אחיו ולהביט לו בעיניים; ולבסוף לצאת לאימון בחוץ, ולבדוק שאכן הוא יוצר קשר עין גם בשיחות עם אחרים. חשוב להתאמן על במיומנויות חברתיות כשם שאנו מתאמנים בספורט  – בעקביות, בהתמדה, בסבלנות, ותוך הקפדה על “סולם מאמצים” – אם מדובר במיומנות מורכבת, ליצור תרגילים פשוטים, והתאמן בסדר קושי עולה.

צפייה – איתור מיומנויות טובה – חיזוק
צפייה – איתור בעיה  – אימון2.      להוות מודל להתנהגויות חברתיות – לא מספיק ל”דבר על” או לספר מה אנחנו עשינו כשהיינו בגילם, אלא להוות דוגמא. אם גם אנחנו יושבים מול הטלויזיה כשבאים אלינו חברים, קשה לילד לדעת שקיימות אופציות אחרות לבילוי זמן משותף. לחילופין, אם איננו מזמינים כלל חברים הביתה, הילד אינו מקבל הזדמנויות לראות את האופן שבו אנחנו מנהלים אינטראקציות חברתיות. לנהל תקשורת ישירה בבית – כשאנחנו מדברים עם הילדים או עם בן/בת הזוג, לעשות זאת דרך תקשורת ישירה. היום יש הורים רבים שמנהלים את התקשורת עם ילדיהם דרך סמסים, מיילים או דרך הפייסבוק, כדי לחסוך זמן, להמנע מעימותים או להראות “מגניבים3.      לדבר על רגשות בבית – בעולם הפייסבוק הרגשות המוכרים לכל הילדים הם לייק, סבבה ובאסה. אני רואה יותר ויותר ילדים ומתבגרים שמגיעים אלי לטיפול ואינם מסוגלים לשיים את רגשותיהם; חלקם לא מכירים חלק גדול מהרגשות. חשוב שילדים יכירו רפרטואר של לפחות 9 רגשות על מנת שיוכלו לבטא אותם ולהכיל אותם. כך לא יאלצו להתבטא רק באמצעות כעס, ולא יחושו חרדה ודיכאון בשל חוסר יכולת להבין ולבטא את רגשותיהם.

4.      ליצור עבור הילדים הזדמנויות לתקשורת ישירה. למשל – לרשום אותם לתנועות נוער או חוגים בקבוצות, ולעודד אותם להתמיד בכך. כיוון אחר הוא יצירת הזדמנויות להליכה משותפת ברגל – ילדים גדולים שהולכים ביחד לבית הספר, לצופים, לחוגים ולטיולים, יכולים להנות מהוויה חברתית ומאימון בכישורים חברתיים. כיום השתרשה נורמה, כי התנועה ממקום למקום נעשית רק על ידי הסעות של ההורים, וזאת בשל חשש של ההורים מסכנות שבדרך וכן הרגל של הילדים שלא להתאמץ. אמנם, יש להעריך בכל מקרה לגופו האם הילד גדול דיו והאם הדרך אינה ארוכה מדי או מסוכנת עבורו, אך כדאי לנסות ולעודד מתי שניתן הליכה משותפת ברגל עם חברים.

5.       לא “לקנות שקט” רבים מאתנו רוצים לנסוע ברכב לטיול בשקט ללא מריבות, לשבת במסעדה או בארוחת ערב ללא ויכוחים. אנו משיגים זאת על ידי מתן לגיטימציה להשתמש באיי-פודים , אייפונים , DVD וכל המסכים האחרים בכל עת, ובלבד שהילד יהיה עסוק ולא ישגע אותנו. עדיף לנהל ויכוחים ומריבות בזמן נהיגה, טיול או ארוחה מאשר לתת לגיטימציה לשימוש נרחב במסכים גם מחוץ לבית. כמובן, שבכך אנחנו פותחים פתח גם לשיחות אחרות, לצחוק משותף ולהתעניינות מעמיקה יותר זה בזה, וכמובן ללימוד מיומנויות חברתיות חשובות.

6.      ללמד שפת גוף –שפת הגוף מעבירה כ-70% אחוז מתוכן דברינו, אך ניהול תקשורת דרך מסכים מנטרל את היכולת לקרוא ולהשתמש בשפת גוף. כיום, ילדים רבים מתקשים לזהות אותה. ובהמשך החיים הם יידרשו לכך, ביחסי עבודה וביחסים אישיים. חשוב להראות לילדים כיצד שפת הגוף שלנו מבטאת את המילים והרגש שלנו.

7.      להקנות מיומנויות חברתיות גם ברשת – ילדים צריכים להכיר גם את הכישורים החברתיים שנדרשים ברשת. כאשר איננו רואים את פניו של הצד השני הקורא את מילותינו, היד על המקלדת קלה מאוד. ילדים רבים יכתבו דברים שלא יעזו להגיד פנים אל פנים, מפאת כבודו של האדם או הילד העומד מולם. חשוב לשבת עם הילד ולהדגים לו שיח הולם גם ברשת, ולהסביר לו את חשיבות המילים הנכתבות במחשב. כמו כן חשוב להבהיר לילדים שכאשר אנו רושמים משהו ב”קיר” של חבר בפייסבוק, או עושים “לייק” על תמונה, המסר שלנו נשאר ברשת ואינו נמחק, על כן יש לשקול היטב את המילים הנכתבות.

8.      להבין מהם חברים ברשת – שוחחו עם הילדים על מהי חברות, מה אנחנו רוצים ודורשים מחבר, מיהו חבר בשבילנו. זאת, על מנת שהילד יבחין בין חבר בפייסבוק (ויש הרבה כאלה) לבין חברות אמיתית.

9.      לשחק עם הילדים – שחקו עם הילדים משחקי קופסה, משחקי דרמהוכן משחקים של פעם: גומי, קלאס, מחבואים, פרה עיוורת. אני חייבת לשתף אתכם שאני לפחות פעם בשבוע הופכת לפרה על מנת לעודד את ילדי לשחק משחקים משעשעים ולצאת מהמסך. נכון הם גדולים (בני עשר) ואני כבר לא ילדה, אך כדי לעודד יציאה מהמסך כיום, אנו ההורים צריכים לעזור להם ולהשתדל יותר מבעבר. במאמר זה התמקדתי בקשיים החברתיים שנוצרו בשל הישיבה מול המסכים והתקשורת העקיפה. חשוב לי לציין מאידך, שלצד החסרונות יש גם יתרונות לשימוש המוגבר במסכים. באמצעות התקשורת העקיפה ילדים עם קושי חברתי, ביישנות וחרדה חברתית לעיתים יכולים ליצור חברויות ביתר קלות, להתנסות בשיחה ברשת עם חברים ואף להגיע בסופו של דבר לקשרים אמיתיים. המסכים אינם נגע שיש לבער, אלא מציאות שיש להתמודד עמה – לנצל את יתרונותיה מחד, ומאידך לצמצם את חסרונותיה ולפצות עליהם.