כל אחד תופס את עצמו בצורה מסויימת: מוכשר, בטלן, חכם, יפה, אגואיסט, מצחיק וכד’. אוסף התכונות שלנו משפיע על הדימוי העצמי.

מלבד זאת, לכל אחד מאתנו יש “אני אידיאלי” – המייצג את מי שהיה רוצה להיות. כל אחד מאתנו משווה את עצמו לאני האידיאלי שלו.

אצל אדם בעל דימוי עצמי גבוה, הדימוי העצמי קרוב מאוד לאידיאל הפנימי; אצל אדם בעל דימוי עצמי נמוך, קיים פער משמעותי בין השניים.
ברור, כי הן הדימוי העצמי והן האני האידיאלי הם מושגים סובייקטיביים, לכן יכול להיות מצב, שבו ילד (או מבוגר) יהיה בעל יכולות גבוהות מהממוצע, כלומר מוצלח מאוד מבחינה אובייקטיבית, אך התחושה הסובייקטיבית שלו תהיה של כישלון (כלומר – דימוי עצמי נמוך), בשל פער גדול בין יכולותיו בפועל לבין האידיאל הגבוה מדי שהציב לעצמו.

להיווצרות הדימוי העצמי יש שלושה מקורות:

שיקוף – ברגע שהילד נולד ההורה והסובבים הקרובים לו משקפים לו את תכונות האופי שלו – כמובן, לרוב את התכונות החיוביות – “איזה יפה אתה”, “איזה חכם! ” תראו מה הוא עושה!” וכו’. כאשר ילד חווה מספר רב של חיזוקים חיובים בתחום מסוים סביר להניח שהוא יהיה בעל דימוי עצמי גבוה בתחום זה.
כמובן שחשוב לשקף את תכונותיו החיוביות של הילד, אולם לא כדאי להחמיא לו על  תכונות שאין תואמות לו. זאת, מפני שכאשר הילד יגדל וילך לגן ולבית הספר, הסביבה היא זו שתתן לו “ציונים”. אם בשלב זה יתגלה פער משמעותי בין השיקופים של הסביבה לאלו שקיבל בבית, הילד עלול לפתח חוסר אמון בהורים ותסכול רב אצל הילד.

השוואה חברתית – החל מגיל בית הספר הילדים משווים את עצמם לחבריהם. ילדים שרכשו דימוי עצמי גבוה במהלך 6 השנים הראשונות לחייהם, יהיו פחות נתונים לקפריזות החברתיות ויעריכו את יכולתם גם אם המסר הסביבתי יהיה שונה במעט. לעומת זאת, ילד עם ביטחון עצמי נמוך יושפע מאוד מהסביבה, והדבר ילך ויגבר במהלך גיל ההתבגרות: אם החברים באותו יום יאמרו לו שהוא יפה, או חבר טוב, או חכם, הביטחון העצמי שלו יעלה, אך אם החברים יאמרו לו שהוא טיפש או “אפס”, הביטחון העצמי שלו ירד באופן דרסטי לאותו יום. לכן, ילדים שחווים דחייה בבית הספר מצד החברים יום אחר יום, ולא מצליחים ליצור קשרים חברתיים יציבים ללא תמיכה מצד מבוגר,  יכולים לפתח דימוי עצמי נמוך, שיתפתח בהמשך לקשיים שונים כגון: חרדה חברתית, דיכאון, חרדה ועוד….

מסוגלות – מסוגלות היא בפשטות היכולת להצליח. ילד עם מסוגלות גבוהה יכול לצבור הצלחות במהלך חייו ביתר קלות, וכך הדימוי העצמי שלו יעלה. למעשה, הוא יכנס למעין גלגל של הצלחות וצבירת חיזוקים חיוביים. לעומת זאת, ילד שחווה כישלונות במהלך חייו יכול לשייך זאת ליכולות שלו, כך שהדימוי העצמי שלו יפגע (גם אם היכולות שלו גבוהות, אך עדיין אינן מספקות את הצרכים שלו). מעגל קסמים שלילי כזה לא פעם נופל בחלקם של ילדים עם קשיים במיומנויות חברתיות, ADHD , ולקויי למידה .
ריצ’ארד לאבוי בהרצאתו “כשהאסימונים נגמרים” (ההרצאה מדברת על תלמידים לקויי למידה, אך אני ממליצה לכל הורה ומורה לצפות בסרטון), מתאר את הדימוי העצמי של הילד כערמה של אסימונים איתם נכנס שחקן הפוקר למשחק. האסימונים הם הצלחות, חיזוקים חיוביים מן הסביבה, וכן יחס כללי חם, אוהד ומקבל, אשר מעביר לילד מסר שהוא ראוי ומוערך גם בלי קשר לביצוע ספציפי, במידה ויש לילד אסימונים רבים, הוא יכול “להמר”, כלומר להכנס למשחק גם כאשר אינו בטוח שהוא עומד להצליח. ילד שהדימוי העצמי שלו נמוך, יימנע מלהתנסות במצבים לימודיים וחברתיים רבים, שכן אין לו מספיק אסימונים, והוא לא יכול להרשות לעצמו לבזבז אותם על הימורים; מאחר והוא ממעט לנסות, קטֵן הסיכוי שלו להצליח, וקטן גם הסיכוי שלו לצבור הצלחות וחיזוקים שישמשו כאסימונים להמשך דרכו. לאבוי מדגיש, כי אחריותנו כהורים ומורים היא לדאוג כי הילד יצא לחיים עם אסימונים רבים ככל הניתן.

כיצד ניתן לבנות ביטחון עצמי אצל ילדים?
ההערכה העצמית נבנית במהלך הילדות על ידי הסביבה הקרובה ולכן חשוב שהורים ודמויות קרובות נוספות יתנו יהיו שותפים במטרה.

1. צרו אוירה של קבלה בעת העלאת רעיונות נסו לשתף את הילדים בהחלטות, תנו להם לעלות רעיונות משלהם וקבלו את חלקם באהבה והתלהבות זה נותן הרגשה טובה וחשובה להתפתחות הדימוי העצמי .

2. חיזוקים – חשוב לחזק את הילדים על דברים שהם עושים במהלך היום. אין צורך לחכות להזדמנות מיוחדת, להצטיינות חריגה או לתעודה טובה. בכל יום אנחנו יכולים למצוא לפחות דבר אחד שהילד עשה כהלכה, או שיפור קטן בהתנהגותו או בביצועיו.
נסו להזכר בחוויה אחת חיובית מילדותכם, שגרמה לכם להרגיש שאתם שווים, וקשורה במעשיו של מבוגר כלשהו. תנו לזכרון זה להדריך אתכם ביחסכם לילדיכם ולתלמידיכם.

3. ההצלחה תלויה בי – תנו לילד תחושה שכל הצלחותיו תלויות בו, כלומר ביכולות שלו. ילדים עם הערכה עצמית גבוהה מתנסים בחוויות רבות, ובהצלחות בתחומים מגוונים, תחת נסיבות שונות. לכן הם מסיקים שההצלחה שלהם אינה תלויה רק בנסיבות, אלא בעיקר בהם. עודדו את הילדים לשבח את עצמם (“אני תותח”, “אני חזק”, “אני נהדרת”). שבח עצמי אינו חוצפה ולא הגזמה. חשוב שהם ידעו לתת לעצמם פידבקים חיובים. ילד שמסוגל לחזק את עצמו על ההצלחות שלו לא יזדקק לחיזוקים מהסביבה בעתיד. לעומת זאת, ילדים עם הערכה עצמית נמוכה, בדרך כלל זוקפים את הצלחותיהם למזל או למקרה (“המבחן הזה היה קל”; “היה לי הפעם מזל במשחק” וכו’). חשוב לשוחח עם הילדים ולזהות את עיוותי  החשיבה שלהם במצבים אלו ולאפשר להם לבחון אותם ולהפריך אותם  כי הרי ההצלחה של הילד תלויה בו,  גם אם המבחן היה קל! צריך להעביר לילד מסר שהחוזקות נמצאות אצלו וההצלחות הן שלו.
לדוגמא, ילד חושב שהצליח במבחן משום שהוא היה קל. יש לבדוק איתו עד כמה זה נכון – האם המבחן היה באמת קל או שהוא ידע את החומר? האם הוא למד היטב (כלומר, גילה יכולת השקעה והתמדה) וידע את החומר (כלומר, גילה יכולת של הבנה וזכרון) ולכן נראה לו שהמבחן היה קל? אם לא היה לומד, היה מצליח?

4. כל כישלון הוא מקור לצמיחה -ילד בעל ביטחון עצמי גבוה ידע להפיק מטעות התנסות שיש ללמוד ממנה, וייקח את הכשלון למקום של למידה. לעומת זאת, ילד בעל ביטחון עצמי נמוך יאמר שהוא שוב הפסיד ויש בידיו הוכחה נוספת לכך שהוא לא יוצלח . ילדים אלה מאמינים שהשגיאה היא תוצאה של תנאים שאי אפשר לשנותם בקלות, כלומר הם חסרי יכולת ולכן הם נכשלים שוב. חשוב לתת להם את המסר שכל כישלון יכול להוות בסיס לצמיחה.
לדוגמא, ילד שקיבל במבחן 80, יכול להיות מאוכזב מכך שלא קיבל 100 כפי שציפה (אולי למד הרבה, ואולי יצא מהמבחן בהרגשה טובה ואופטימית מדי יחסית לתוצאה זו). חשוב לראות היכן שגה, ואז לחגוג איתו את יכולתו להבין את הטעות וללמוד ממנה, ואפילו לציין שהיכולת ללמוד מטעויות חשובה בחיים לא פחות מן היכולת לזכור בעל פה את לוח הכפל (אם זה היה נושא המבחן).

5. אי של הצלחה – בספר “זרעים של הערכה עצמית” ד”ר רוברט ברוקס כותב, כי לכל אחד מאתנו יש תחום אחד של חוזק עיקרי. חשוב מאוד לתת לילד מקום לבטא את חוזקותיו, שכן החיזוקים שיקבל על כך מהסביבה יעצימו את הדימוי העצמי שלו. בקשו מילד מוכשר בציור לצייר לכם ציור, ותלו אותו בבית, בכיתה או במסדרון בית הספר. חשבו על ילד זה, המתקשה בלימודיו, רואה את אחת המורות עוברת במסדרון ומתלהבת מהציור על הקיר או את סבתא מגיעה לביקור ומתרשמת מהציור המדהים בסלון.

צרו הצלחות– זמנו הצלחות לילדים באופן אקטיבי. ילד בעל דימוי עצמי נמוך נוטה לצבוע את עולמו בשחור: “אני לא מצליח בשום דבר”; “אני אף פעם לא יהיה מוצלח” וכו’. חשבו כיצד ליצור מצבים שיוציאו לאור את הצדדים החזקים של ילד כזה, וכיצד לתת לו לחוות הצלחות הן בחיק המשפחה והן בבית הספר. שבחו אותו על הצלחותיו ודאגו שגם הוא ישבח את עצמו. כאשר הוא מחזק את עצמו בפניכם, עודדו אותו על כך.

6. דמויות דוגמניות ושחקנים – היום, בעולם המדיה, ילדים חווים את הסלבריטאים כדמויות לחיקוי. אולם מתוך אינטרסים מסחריים, התקשורת חושפת בעיקר את הצדדים החזקים של אנשים אלה, ולכן מציבה בפני הילדים סטנדרטים (“אני אידיאלי”) גבוהים ובלתי מציאותיים של יופי, כשרון והצלחה. חשוב להבהיר לילדים שהם רואים רק צד אחד מני רבים שיש לאנשים אלו, וקרוב לוודאי שיש להם גם צדדים פחות מוצלחים כמו שלכל אחד מאתנו. חשוב להבהיר כי דמותו האידיאלית של האדם המפורסם אינה משקפת את המציאות, כי הסטנדרטים השקריים שהיא מציבה יוצרים פער אדיר בין הסלבריטאי לבין יכולותיו והצלחותיו של הילד הממוצע, וכך פוגעים בדימוי העצמי שלו.

7. פייסבוק/ אינסטגרם/ וואטסאפ   הדימוי העצמי של הילד נבנה כיום גם על מספר החברים שיש לו בפייסבוק, העוקבים באינסטגרם וה”לייק” שעושים על סרטונים או תמונות שהוא מעלה לרשת. יש להבהיר לילדים כי אתם מבינים כי חלק משמעותי מהעולם החברתי עבר גם לעולם הוירטואלי אך עדיין זה לא קנה המידה להצלחה חברתית, ולקשרים חברתייים בריאים.  ייתכן שילד יצבור מספר מועט של עוקבים באינסטגרם, אך במציאות, בבית הספר הוא ירגיש אהוב, ולהפך. הדימוי העצמי לעיתים מושפע לווא דווקא ממספר הלייקים או החברים אלא מאיכות הקשר. ילד שיש לו חבר אחד או שני חברים טובים והקשר בינהם יציב ובטוח מסוגל לפתח דימוי עצמי גבוה יותר מילד שמקבל המון לייקים וחיזוקים במדיה הדיגטלית אך אין לא קשרים יצבים שהוא יכול לסמוך עליהם.

8. הערכה על פי ההשקעה והמאמץ ולא על פי התוצאה – מידת ההשקעה והמאמץ תלויה בילד, אבל התוצאה לא תמיד. העריכו את ילדכם על המאמצים וההשקעה בעבודה/ במבחן / במשחק / בחברה. התוצאה לא תמיד תלויה בהם; סביר להניח כי לעיתים ישנם גורמים נוספים שמשפיעים על התוצאות. גם אם לא ניצחנו במשחק הכדורגל, הילד עשה את המקסימום מבחינתו, ושיפר את הישגיו. אם נחזק אותו על כך, הוא יוכל להתגבר על ההפסד, ולהתנסות שוב במשחק – אשר בו אולי גם ינצח. העולם היום מאוד תחרותי. כבר בכיתות הנמוכות יש תחרותיות, השוואת ציונים וכו’. תחרותיות יכולה אמנם, להגביר מוטיבציה, אך לא אצל כולם ובטח לא בגיל צעיר. נסו ליצור אוירה נעימה של הישגים אישיים ולא תחרותיים. הילד צריך לשפר את ההישגים מול עצמו ולא מול אחרים בסביבתו. כך הוא יכול להגיע למיצוי הפוטנציאל האישי בצורה טובה יותר ולהגביר את הביטחון שלו ביכולותיו.

9. פיתוח אחריות ותרומה – ילדים אוהבים וצריכים לפתח אחריות ויכולת לתרום לסביבתם הקרובה. דבר זה משפר באופן משמעותי את הרגשת השייכות, את המוטיבציה לשיתוף פעולה וכן את הדימוי העצמי של הילד. ילד שיש לו אחריות בית ספרית או משפחתית גם יפתֵח את תחושת השייכות שלו לבית הספר או למשפחה, וגם יעצים את הדימוי העצמי שלו בעיני המורים, חבריו לכיתה או בני משפחתו. כל ילד מגיל 4 צריך לקבל אחריות מסויימת על מנת שיוכל לתרום לבית. כמובן יש להתאים את משימת האחריות לגילו של הילד. הוכח מחקרית, שילדים שניתנה להם אחריות בהיותם צעירים פיתחו דימוי עצמי גבוה, הגיעו להישגים גבוהים והפגינו מוטיבציה גבוהה.

10. בחירה מתוך שתי אפשרויות – תחושת הבחירה מפתחת תחושה של שליטה עצמית, המחזקת את ההערכה העצמית ואת הרצון לשיתוף פעולה.  כאשר הילדים מרגישים שיש להם בחירה מסויימת הם הופכים לשותפים שלנו ולא למתנגדים;  מתן הבחירה גורם להם להרגיש כי אנחנו מתייחסים אליהם כבוגרים וראויים לכבוד, ותחושה זו מפתחת אצלם דימוי עצמי גבוה יותר.

חיים ולדר,סופר, מתוך הספר “מאחורי המסיכה”:

“לכל אדם, פרט לאישיות, ישנה גם תדמית – הצורה בה רואים אותו בני האדם מסביב.
מכיוון שבני אדם מתקשים לשנות לטובה את אישיותם, יש המתמקדים בדרך הקלה – בתדמיתם. לשפר תדמית – זה בסדר, כמו ללכת בבגדים מתאימים. אך כאשר אדם מתרכז רק בתדמית, הוא משקיע את ימיו ולילותיו בטיפוח פריט חיצוני במקום בטיפוח עצמו.
אישיותו של בן אדם יכולה לעמוד מול קשיים, כאב, עינויים גשמיים ונפשיים, אולם תדמיתו של אדם היא כבלון נפוח. סיכה אחת והכל מצטמק. כל מה שעמל במשך שנים – יורד לטמיון.
על האדם לזכור כל העת לטפח את אישיותו. במקרים מסוימים, מותר לו לטפח גם תדמית, אך חשוב שיזכור כל העת כי זו המסיכה ולא המקור.”