האם ילדכם מביע את רגשותיו בצורה קיצונית?

האם הוא עובר מרגש בעוצמה של 0 ל-10 בשניות,  ומתקשה להירגע?
האם ילדכם מתקשה להבחין בין סיבה ותוצאה ומגיב לדברים קטנים כגדולים?
אם עניתם בחיוב על השאלות הללו, כנראה שלילדכם יש קושי בוויסות רגשי.

החופש הגדול הוא מצד אחד זמן פנוי ללא מבחנים, עבודות, חוגים ומטלות אין סופיות של כל המשפחה. מצד שני זהו זמן שבו נמצאים יותר ביחד, חם, צריך למצוא תעסוקה לילדים, למתבגרים ולקטנים, ולמצוא גם זמן איכות ביחד. החופש מסמן לנו שהגיע הזמן לנוח, לשים לב ולהיות קשובים אחד לשני. הורות לילד עם קשיי ויסות לעיתים לא פשוטה – במיוחד בחופשה ממושכת – אך אם נהיה הורים קשובים, המסוגלים להתאים את ההורות שלנו לילד שמתקשה לווסת את עצמו, נוכל ליצור אווירה שקטה ורגועה, ולעזור לילדנו להיות פחות מוצף.

אין זה אומר שאנחנו לא נדרשים להיות מווסתים  גם במהלך השנה. אך במהלך החופש הגדול, אנו נוטים יותר מאשר בתקופות אחרות להרגיש לחץ, דאגה, חוסר נוחות והצפה רגשית, והופכים להיות הורים אוטומטיים, המגיבים מתוך הרגלים ונטיות מהעבר, ולא מתוך הקשבה וקשיבות  (mindfulness) לסיטואציה הנוכחית.

הורות מווסתת  באה ממקום של רצון להבין את המצב בו הילד נמצא: מדוע הוא מגיב כפי שהוא מגיב ומה זה אומר לנו שעלינו לעשות כהורים. האם אנחנו חייבים להעניש אותו בכל פעם שהוא מתחיל לצרוח כי לא קיבל את השלט לטלוויזיה? בכל פעם שהתוכנית משתבשת והוא לא מסוגל להכיל את השינוי הזה? ואם לא – מה האלטרנטיבה? כיצד נוכל לעזור לילדנו ללמוד לווסת את רגשותיו והתנהגותו?!
אנו יודעים שלא כל הילדים שלנו מגיבים לאותה סיטואציה באותה עוצמה רגשית. לי יש תאומים שכל אחד מהם שונה מאוד ביכולת הוויסות הרגשית שלו. אחד מתקשה לעשות שינויים, ומתעצבן והופך מתוסכל מהר מאוד בעת שינוי בתוכניות, והשני יותר זורם עם השינוי, ומסתגל למצבים מעוררים ביתר קלות.

האם אני כאמא לתאומים צריכה להגיב שונה לכל ילד? התשובה היא כן! אני צריכה להיות קשובה לצרכי הילד על מנת לעזור לו ללמוד לווסת את רגשותיו. ילד עם קשיי וויסות צריך לעיתים את הוויסות בשניים, כלומר שאדם אחר יעזור לו ווסת את עצמו, ממש כמו שאנו עוזרים לתינוקות להירגע , ולא מצפים שיעשו זאת ללא עזרה. ילד עם קשיי וויסות עדיין לא פיתח את המנגנון המוחי, שבו החלק הקדמי מקושר היטב עם החלק הלימבי (הרגשי) במוח,  ( להסבר קצר של ד”ר סיגל על המוח הרגשי )ולכן מתקשה להתאפק בזמן עוררות רגשית, מגיב בעוצמה גבוהה ומתקשה להירגע. קשה לו לעבור ממצב רגשי אחד למצב רגשי אחר.
ילדים מסויימים נולדים עם נטייה ביולוגית לקשיים בוויסות רגשי, אולם הסביבה יכולה או לחזק את הנטייה הזאת – דרך תגובה שהיא עצמה אינה מווסתת רגשית, כמו צעקות ועונשים. בניגוד לכך, הסביבה יכולה להוות מנגנון וויסות, עד שהילד ילמד לווסת את עצמו וזו ההורות הקשובה שמסוגלת לראות ולהקשיב לצורכי הילד.

בחופש הזה נשים לב לתגובות של ילדינו ולתגובות שלנו ונחליט להיות יעילים. הורה יעיל פועל לא מתוך האוטומט, אלא מקשיב לסיטואציה, לתחושות הפנימיות שלו ולמחשבות שעולות בו ברגע זה, מתבונן ובוחר איך להגיב  .
ד”ר אסתר כהן בספרה  “חווית ההורות” מדברת על כך שתנאי מוקדם ליכולת ההורית לווסת את רגשות הילד היא היכולת לווסת את רגשותיו כהורה ( פחד, כעס , אכזבה ).

הורה יעיל לילד שמתקשה לווסת את עצמו, הוא הורה שמסוגל להבין את קשייו של הילד ולעזור לו להכיל את רגשותיו בהווה, ובכך מלמד אותו להכיל את רגשותיו גם בעתיד. לא תמיד מדובר בעתיד הקרוב, או בפעם הבאה. לילד עם קשיי ויסות דרושה התנהגות הורית מווסתת לאורך זמן ארוך, עד שהמנגנון המוחי יתפתח בתוכו. לא מדובר בפעם או פעמיים של תגובה נכונה מצדנו ההורים, אלא בהתנהגות עקבית, לאורך חודשים ואפילו שנים

אז מה עושים? מתקפים. כלומר – נותנים מקום לרגשות ולא מזלזלים בהם. אפשר לתת לילד גם מקום להרגיש את התחושה הלא נעימה, להיות קשובים למצבו, וגם לאחר מכן לעזור לו לצאת מזה. אך החשוב ביותר הוא לתת מקום לכל טווח הרגשות. כך, הילד יוכל להבין שמותר לו להרגיש עצוב וזה לגיטימי, ויחד עם זאת הוא לא חייב לשקועבעצבות.

ככל שנשכיל להיות קשובים ואמפתיים לילדינו, לקבל את רגשותיהם ולא לפעול מתוך הרגש שלנו, כך גם נוכל להיות יותר יעילים ולעזור לילדנו לווסת את רגשותיו.

כמטפלת קוגניטיבית-התנהגותית, אני מלמדת  את הילדים וההורים כיצד נוצרים הרגש וההתנהגות. רגש נוצר כתוצאה משינוי בסיטואציה – שינוי שהוא בעל משמעות עבורנו. אנו נותנים לשינוי זה פירוש שעל פי רוב מתבסס על ניסיון העבר שלנו, ומגיבים בהתאם.
ככל שנהיה מודעים יותר לתהליך יצירת הרגש, הן אצלנו והן אצל ילדינו, ונוכל להתבונן בו, כך נוכל לשלוט בתגובותינו ובתגובת ילדינו על ידי אי מתן לגיטימציה להסלמה מצד אחד, ומצד שני אמפתיה למצבו, למחשבותיו ולרגשותיו, גם אם הם לא זהים לרגשות שלנו (למשל – לנו באמת לא נראה שזו טרגדיה שהוא קיבל את המסטיק האדום ולא את הכחול, אבל בשבילו זו אכזבה נוראית).
בעבודתי עם ילדים, אני מבחינה בין התבוננות דרך “משקפיים” – כלומר תגובה רגשית מתוך מה שאנו רואים עכשיו- והתבוננות דרך “משקפת” – תגובה הנובעת מתוך הרגש הקיים ברגע זה, אך גם עם מבט קדימה לטווח הארוך –  שילוב של שכל ורגשות . אנו רוצים להגיב הן כהורים והן כילדים מתוך המשקפת: להכיל את הרגש, לווסת במדיה ויש צורך ולפעול מתוך התבוננות לטווח הרחוק ( למטרה) .

אנו יודעים שמודלינג הוא הלימוד הכי טוב שניתן לתת לילדים שלנו. כשאנו עצמנו מגיבים בצורה מווסתת,  והרגשות לא מצליחים לשלוט בנו אלא אנו מצליחים לנהל אותם , אנו יכולים להוות דוגמא. אין הכוונה להראות לילדים שאני לא כועס אף פעם על אמא, אלא שאני כועס, אך מגיב מתוך בחירה ולא מתוך חוסר שליטה. גם כשאני כועס, אני משוחח עם אמא במטבח בצורה רגועה ולא בצעקות וקללות, אני מביע את הכעס שלי במילים ולא בהתנהגות.

אז בחופש הזה ניקח על עצמינו דבר אחד קטן שיעשה שינוי גדול: להיות קשובים לרגע הזה. לשים לב למחשבות שקופצות לנו לראש ומפרשות את ההווה לפי ניסיון העבר. לשים לב לרגשות שמציפים אותנו, ולבחור כיצד אנו רוצים להגיב.  בחופש הזה נחליט להיות הורים מווסתים שפועלים מתוך בחירה.
עשרה דברים שיעזרו לכם לווסת את רגשותיכם ורגשות הילד:

1. התבוננו ברגע הזה ושימו לב לתחושות, הרגשות והמחשבות שעוברים לכם בראש.( דרך טובה לעשות זאת זה באמצעות נשימה והתמקדות פנימה, לתחושות, רגשות והמחשבות שמפעילות אותנו).
2. עזרו לילדכם ולעצמכם לשיים את הרגש אותו אתם חווים ( כאשר ילדכם בוכה או יושב בחדר עצוב וודאו שהוא מזהה את רגשותיו , אמרו לו כי : ” נראה שאתה מאוכזב שבסוף לא יצאנו לטיול”,) זה מאפשר לו את היכולת להבין מה הוא מרגיש ובהמשך הוא ילמד לעשות זאת לבד ולדעת שזה לגיטמי להרגיש כך.
3. פעלו מתוך המשקפת ולא מתוך המשקפיים-  לעיתים אנחנו מאוד מאוכזבים שהילד לא נתן לדודה המבוגרת מקום לשבת, אנחנו יכולים לפרש את זה ככישלון שלנו בחינוך, אנו נרגיש אכזבה וכעס אך חשוב שתגובותינו  תהיה תגובה מועילה ,  ולא רגשית בלבד. תגובה שתלמד את הילד לפעם הבאה ולא תשפיל אותו , ניתן לאמר “שדודה תמיד יושבת ראשונה בשולחן “, זה מספיק אין צורך להיות פולניים ולהסביר את כל התורה מחדש.
4. למדו מה מקשה עליכם להיות מווסתים רגשית – עייפות, לחץ וכד’ –  באם אתם נמצאים במצב זה ניתן להכיר במצב ולהשתדל להימנע מעימותים ומצבים שיקשו עליכם לשלוט ברגשותיכם .
5. השתמשו בדיבור פנימי מרגיע עבורכם ועבור ילדכם – דיבור פנימי זהו משפט שעוזר לנו להרגע , להרגיש מחוזקים יותר  .
6. צרו סיטואציות נעימות במהלך היום– חוויות נעימות וחיוביות , יוצרות מחשבות נעימות ומרגיעות , מחקרים מראים שאנשים שחווים חוויות נעימות במשך היום , מסוגלים להתמודד עם מצבים מתסכלים ביתר קלות.
7. צאו החוצה והשאירו את הניידים בבית. כך כל בני המשפחה יהיו קשובים יותר אחד לשני.
8. היו אמפטיים לילדכם. וצרו אווירה של הבנה וקבלה של כל מגוון הרגשות.
9. התחילו את היום בחמש דקות של תשומת לב למה שקורה לנו עכשיו, מבלי לחכות לשום דבר. פשוט לשים לב – שבו בשקט בחדר, בחצר, או סתם ברכב לפני העבודה ותחילת היום והקשיבו לפעימות הלב , למתרחש מסביבכם לצלילים, לריחות וקבלו את הכל ללא שיפוטיות .
10. נסו לבדוק אילו סיטואציות מעוררות בכם או בילדכם קשיים בוויסות, והכינו  את עצמכם לסיטואציות אלו כגון :  יציאה בבוקר מהבית , השכבה , מקלחות של הילדים , בדקו  מה מעורר בכם או בילדכם את ההצפה הרגשית וחשבו על פתרון יעיל .

והדבר הכי חשוב , תחליטו שאתם מאמצים ללבכם רק מה שאתם מתחברים אליו , קחו דבר אחד שמהיום תעשו שונה ונסו אותו עד שהוא יהפוך לחלק מכם.