האם ילדכם מתקשה להתארגן? להגיע בזמן? לשלוט בדחפיו? להתמקד במשהו אחד? להתייחס לזמן – לעתיד ולעבר? להתמיד במשימה? ללמוד מטעויות? לשלוט ברגשות? לפתור בעיות ולהפגין מוטיבציה פנימית? אם עניתם על חלק מהשאלות בחיוב, ייתכן שהוא זכה בהפרעת קשב וריכוז – כן, זכה!

בשנים האחרונות נראה כי כולנו סובלים מאותה הפרעה – הפרעת קשב. יש תחושה שהיום, יותר מתמיד, יש אבחוני יתר של הפרעת קשב וריכוז. דומה שההפרעה עברה כוירוס בעולם הילדים, כך שכל מי שרוצה קצת תשומת לב והקלות, או לא מוכן להשקיע, מאובחן כעוד ילד שיש לו הפרעת קשב וריכוז.

במאמר זה אסביר על הפרעת קשב וריכוז: מהם הסימנים שמאותתים על צורך באבחון? איזה אבחון צריך לעשות? האם ריטלין יפתור את כל הבעיות? אראה גם את הצד החיובי של ההפרעה כתומכת ומוסיפה ולא רק מפריעה; ואתן כלים להתמודדות יומיומית בבית הספר ובבית.
מהי הפרעת קשב וריכוז?
בשנים האחרונות מדברים על כך שעיקר הבעיה של אנשים עם הפרעת קשב הינה קושי בתפקודים הניהוליים. בעצם ניתן לומר, שלילדים עם הפרעת קשב אין “שוטר פנימי”. הם לא מצליחים לנהל את עצמם, ולכן פעמים רבות יהיה להם צורך במבוג, הורה, מטפל התנהגותי, מאמן, מורה או חונך שיעזור להם להתנהל, ויחליף את המנהל הפנימי שאיננו.

החלק הקדמי של המוח אחראי על התפקודים הניהוליים. כמו שוטר תנועה, הוא מכוון הגירויים ה”נוסעים” אל המוח של הילדים, מצווה על חלק לעצור ועל חלק לעבור. כך הוא שולט בקשב של הילדים, ומורה להם למה לשים לב וממה להתעלם. הוא גם מחבר בין הנסיון מההעבר להחלטות בהווה; עוזר לשלוט ברגשות ובהתנהגות ולקחת בחשבון את הסיטואציה בה אנו נמצאים. כאשר הוא פגום, כמו במקרה של ילד עם הפרעת קשב, כל היכולות הללו או חלקן נפגעות.

את הפרעת הקשב ניתן לחלק לשלושה סוגים:

ADHD – הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות ואימפולסיביות. זהו הסוג המזוהה והמוכר ביותר. ילדים כאלה מאובחנים בדרך כלל כבר בתחילת בית הספר ובמקרים הקיצוניים כבר בגן הילדים. הם מתקשים להתרכז לאורך זמן במשימה שאינה מאתגרת אותם, מתקשים לסיים מטלות, מתקשים בארגון גם של פעילויות יומיומיות; הם מאבדים חפצים, נמצאים בתנועה מתמדת, אינם מסוגלים לעמוד בתור,   ומתפרצים הרבה פעמים באמצע משפט.

ADD – הפרעת קשב בלבד ללא המרכיב האימפולסיבי או ההיפראקטיבי. ילדים אלה נוטים להיות “מרחפים”, ה”אסטרונאוטים” שלא תמיד מתרכזים בכיתה אך גם לא מפריעים. הקושי המרכזי שלהם הוא הקשב. יש יותר בנות מבנים עם ADD, ולעומת הADHD  קשה לזהות אותם מכיון שהם שקטים. בדרך כלל הם יעברו אבחונים רק בגילאי חטיבת הביניים או התיכון, משום שהם אינם מפריעים או מתריעים על מצוקתם. עם זאת, בשלב כלשהו הם מתחילים להרגיש מתוסכלים משום שאינם עומדים בציפיות הלימודיות מצד אחד, ומצד שני הם יודעים כי יש להם פוטנציאל גבוה.
בדור שלנו (ההורים) רוב רובם של ה-ADD  לא אובחנו, מאחר ולא היה “צורך התנהגותי” והמערכת לא הפנתה אותם לאבחון. ילדי ADD שאינם מאובחנים הופכים להיות מבוגרים מאוד אינטליגנטיים שלא מצליחים לשרוד במסגרות, ולא מממשים את הפוטנציאל האדיר שלהם.
HDD – הפרעה היפראקטיבית, עם מרכיב קשבי מופחת. אלה הילדים שמסוגלים לעצבן את כולם. הם מפריעים כי הם סובלים מההיפראקטיביות והאימפולסיביות שמפריעה לסביבה, אך מצד שני מסוגלים להקשיב ולזכור מה היה בשיעור או בהפסקה טוב יותר מילדים עם ADD או ADHD, כך שזה מאוד מבלבל. פעמים רבות נראה כאילו לילדים אלה יש בעיות התנהגות או מרדנות (ODD; Conduct disorder) והאבחנה כאן צריכה להיות מאוד ברורה, משום שהטיפול בכל אחד ממקרים אלה הוא שונה לחלוטין.

אין צורך לומר, כי החלוקה לשלושה סוגים הינה חלוקה גסה בלבד, ולכל ילד עם הפרעת קשב וריכוז יש פרופיל ייחודי משלו, עם חולשות וחוזקות ספציפיות.

במאמר זה ניתן המלצות כלליות, המתאימות למרבית הילדים בעלי הפרעות הקשב והריכוז. לצורך הנוחות נכנה אותם בהמשך – ילדי קש”ר ( מתוך הספר האידאיצדי שלי של לאוורה וולמר).

כיום אנו יודעים שלהפרעת קשב יש בסיס תורשתי נוירולוגי, וניתן לראות בסריקות מוח הבדלים בפעילות המוחית של ילדים עם הפרעת קשב לעומת ילדים ללא הפרעה כזו. למרות זאת, חשוב לציין שכמו כל הפרעה רגשית והתנהגותית, הפרעת קשב גם יכולה להיות מושפעת מהסביבה, ולכן סביבה תומכת ומכילה, שיודעת כיצד לנהוג עם ההפרעה, יכולה לתרום רבות לילד עם הפרעת קשב.

הקושי הכי גדול ומבלבל של ילדים עם הפרעת קשב הוא שההפרעה אינה עקבית. לעיתים נראה ילדים שמקבלים 100 במבחן, ולאחר מכן 60; יכול להיות להם יום מעולה ולמחרת יום מלא הפרעות. לכן קשה לאנשים שלא מבינים את ההפרעה לקבל אותה – נדמה שהילד יכול אם רק ישתדל יותר, הרי אתמול הצליח! מכאן בא התסכול הרב הן של הילד והן של ההורים והסביבה.

הפרעת קשב אינה חולפת עם הגיל, אך בהחלט בשלבים של גיל ההתבגרות ואילך, נראה כי חלק מהאנשים לומדים לחיות עם ההפרעה: לרסן אותה במידת האפשר ולמצוא פתרונות כאלה ואחרים לבעיות ולאתגרים שהיא מציבה. כתוצאה מכך, חלק מהתסמינים שהיו בילדות יכולים להעלם מבחינה התנהגותית.
המאפיינים הבסיסיים של הפרעת הקשב

מהם המאפיינים הבסיסיים של הפרעת הקשב וריכוז?

1.      מוטיבציה –
ילדים עם  הפרעת קשב בדרך כלל יפגינו חוסר מוטיבציה ללמידה בבית הספר (וגם למטלות אחרות שהם תופסים כמשעממות), לא בגלל שהם לא רוצים ללמוד, אלא משום שהם לא מסוגלים ללמוד בשיטות בית-ספריות רגילות. הם צריכים גירוי מאוד גבוה על מנת ליצור עניין ומוטיבציה, ולכן לעיתים קרובות הם משתעממים. חשוב לתת לילדי קשב מוטיבציה חיצונית נוספת, שיכולה לכלול פרסים, חיזוקים חברתים או סתם חיזוקים מילוליים. אמנם, חיזוקים יכולים לעזור לכל ילד, אך אלה הילדים שחיזוקים יכולים ליצור אצלם שינוי דרמטי ממש, ולכן חשוב – גם כהורה וגם כמורה – לעודד את הילדים על ידי מתן חיזוקים תואמי גיל.
הצד השני של המטבע – כאשר ילדי קש”ר רוצים משהו באמת, המוטיבציה שלהם מרקיעה שחקים, באופן שלילדים רגילים קשה להתחרות בו. הם הופכים ל”מנוע טורבו”, ושום דבר לא יכול לעמוד בדרכם. בבגרותם, אם הם מוצאים לעצמם מקצוע שמאתגר אותם – המוטיבציה הגבוהה שלהם מסייעת להם להצליח באופן יוצא דופן.

2.      ויסות רגשי –
הקשרים עם החלק במוח שאחראי על הויסות הרגשי (האמיגדלה) פגום בילדי קשב, ולכן לעיתים נראה אותם כועסים בעוצמה גבוהה, ומתקשים לעבור ממצב רגשי מסויים למצב אחר. לדוגמא, ילד רגיל שלא הבקיע גול במשחק כדורגל יכול להתאכזב, להתגבר ולהמשיך לשחק. כאשר ילד עם הפרעת קשב מתאכזב, הוא מוצף רגשית, וקשה לו מאוד לחזור למשחק.
אצל ילדים, הקושי בויסות הרגשי ניכר מאוד בהקשר של תסכול: לילדי קשב סף תסכול נמוך, וכאמור, כאשר הם מתוסכלים, יהיה להם קשה מאוד להתגבר על כך. על כן, מומלץ להקפיד לתת לילדים אלו משימות שלא יגרו את הסף שלהם.
גם לגבי תסכול וגם לגבי רגשות אחרים שליליים אחרים כגון חרדה, חשוב לעזור לילדים לזהות את הסימנים הגופניים שמופיעים כאיתות לעוצמה גבוהה של רגש, על מנת שהילד יוכל לעצור את ההתפרצות בתחילתה ולא להגיע לעוצמה גבוהה, שבה כבר יהיה לו קשה מאוד להתמודד ולעצור את סערת הרגשות. ניתן לעשות זאת על ידי טכניקות מרגיעות כמו נשימה, דיבור עצמי וטכניקות התנהגותיות נוספות.
הצד השני של המטבע – ילדי קש”ר חווים גם רגשות חיוביים בעוצמה רבה. הם יודעים לשמוח ולהתלהב, ויכולים לסחוף גם אחרים לאוירה של כיף גדול.

3.      ארגון – כל –
תחום הארגון קשה מאוד לילדי קש”ר. לעתים קרובות הם נראים מפוזרים מאוד, מאבדים חפצים, בגדים, ספרים ומחברות.
אני ממליצה להורים לארגן את התיקים ואת הלוקרים של הילדים, וכך לתת להם מודל שיאפשר להם להתמודד בעתיד. דווקא בשל הקושי בארגון יש לילדים אלה צורך מוגבר בארגון וסדר, על מנת שהעולם החיצון יהיה יותר נגיש להם והם יוכלו לשלוף את הדברים שהם צריכים ביתר קלות.
לדוגמא, אני מארגנת לילדי כל מקצוע בקלסר עם גומייה בצבע שונה ומניחה להם בלוקר כך שהדבר היחיד שהם צריכים לעשות זה להוציא את הקלסר ובו מונחים המחברת, הספר והחוברת. אני מגיעה פעם בשבוע שבועיים לבדוק שאכן כל המקצועות במקום. זה חוסך המון תסכול ומלמד אותם כיצד להתארגן כאשר יהיו מעט בוגרים יותר, ומסוגלים לארגן את התיקיות לבד.
הצד השני של המטבע– ילדי קש”ר אמנם מפוזרים אך מצד שני הם יצירתיים מאוד ויש להם דמיון פורה. ה”ברדק” בראש שלהם עשוי לא פעם מהמון רעיונות מתרוצצים, הנובעים מתוכם בקצב מסחרר.

4.      גמישות קוגניטיבית –ילדי קש”ר נוטים לתפוס את הדברים באופן מאוד קיצוני – הכל שחור או לבן, אין באמצע. או ש”היה מעולה” או ש”היה חרא”; או ש”הוא החבר הכי טוב שלי”, או ש”אני לא משחק איתו בחיים”. קשה להם לראות את החלק האפור של התמונה. חשוב לעבוד עם ילדים אלו על על גמישות מחשבתית ומחשבות מועילותשייגרמו לשינוי התנהגותי אדפטיבי . ניתן לספר להם על סיטואציות מחיינו שלנו ולהראות להם כיצד אנו מתייחסים גם לאפור, ולא רק לקצוות. בנוסף, כאשר הילד מספר על סיטואציה של “הכל או לא כלום” של שחור או לבן, חשוב לשבת איתו בנחת, בזמן לא סוער מדי, ולעזור לו לראות את התמונה המלאה. למשל, ניתן לומר לו: “זוכר שסיפרת לי … אני רוצה שננסה ביחד לראות מה היה שם, האם באמת הוא עשה לך בכוונה והוא לא חבר, או שאולי הוא בכל זאת חבר, כי הנה, באותו שבוע הוא הביא לך שיעורים… ”

5.      זיכרון קצר –
אצל ילדי קש”ר, הזכרון לטווח קצר פגום. לכן, לעיתים הם לא מסוגלים לבצע מטלות פשוטות. אם נבקש מהם משהו פשוט וקל – למשל, ללכת להביא כוס מים – בדרך הם יכולים לשכוח מה ביקשנו, כי משהו אחר תפס את תשומת לבם: הטלוויזיה הדולקת בדרך למטבח, המחשב או סתם מחשבה חולפת. ילדים ללא הפרעת קשב מסוגלים לזכור לפחות 2-3 צעדים קדימה. ילד עם הפרעת קשב צריך משימות קצרות וברורות ללא שלבי ביניים רבים מדי.
לפעמים זה חסרון, אבל במצבים מסויימים זה הופך להיות יתרון.
הצד השני של המטבע: ילדי קש”ר רואים את מה שאחרים מפספסים מרוב התמקדות במשימה. העולם עבורם יהיה לפיכך מלא יותר ועשיר יותר. יהיו להם סיפורים מעניינים, על דברים שרק להם יכלו לקרות: בשיר “יוסי ילד שלי מוצלח”, יוסי מביא הביתה מפוחית, כלנית וגור כלבים, במקום לחם, חלב וזיתים. כשיוסי יגדל, הוא יוכל להיות איש עסקים שישים לב להזדמנות העסקית שאף אחד לא חשב עליה; הוא יקשור שיחה גם עם השומר בקניון והקופאית בסופר, כי בשבילו לא יהיו “אנשים שקופים”, שרק אמורים לעזור לו במשימה העומדת בפניו; הוא יוכל להיות אמן שרואה פרטים שאחרים לא קולטים ומחבר אותם יחד באופן שאיש לא חשב עליו; הוא יוכל להיות מורה שקולט את הילד שכולם פספסו.

6.      תכנון וקביעת סדר עדיפויות –
כתוצאה מהזכרון הפגוע, ילדים קש”ר מתקשים לבצע עבודות, להתכונן למבחנים ליצור איזשהו סדר פנימי הדרוש לביצוע פעולות יומיומיות כגון יציאה לבית הספר או לבילוי עם חברים. הם מתקשים מאוד בכל החלק התכנוני: מה לפני ומה אחרי, מה צריך לזכור לעשות. הם יכולים להתרכז בדברים שאינם חשובים (למשל בחירת מוזיקה לשמיעה בדרך), ולתת להם את מירב תשומת הלב, ומאידך לשכוח את הדברים הבסיסים והחשובים (להזמין את הכרטיסים לסרט).
כהורים, מורים ואנשי טיפול, חשוב לתת לילדים כלים להתמודדות עם תכנון. למשל, ניתן להכין טבלה עם הכותרות: חשוב, דחוף, לא חשוב, לא דחוף; ולהכניס את כל התוכניות השבועיות לתוך הטבלה על מנת לבדוק מהם סדרי העדיפויות. כמו כן ניתן לארגן לוח יומי, שבועי ו/או חודשי, שיעזור להם להתארגן על פני החודש השבוע והיום. חשוב להזכיר להם בבוקר מה התוכניות היום, איך מתחיל ומסתיים היום.

7.     התמדה במשימה –
ילדי קש”ר מתקשים להתמיד במשימה. הם מוסחים בקלות רבה: מספיק שיש רעש קטן, תכנית בטלוויזיה או צלצול של טלפון כדי שההתמקדות שלהם במשימה תופרע. אני ממליצה בחום לארגן להם מקום נינוח, שקט, שאין בו הסחות בכלל על מנת להכין שעורים או להתכונן למבחן. ניתן להשתמש באוזניות שמסננות רעשים. ניתן לראות במבחני מוקסו (מבחן ממוחשב לבדיקת קשב וריכוז) כי ילדים מסויימים מתרכזים יותר טוב כאשר יש להם מסיחים קוליים, ולכן אלה הם הילדים שדווקא מוזיקה ברקע יכולה לעזור להם.
הצד השני של המטבע – לילדי קש”ר קשה להתמיד במשימה אחת, אבל הם יכולים לדלג בקלות בין משימה למשימה – לפעמים זה אפילו עוזר להם לעשות את שתי המשימות עד הסוף, כי זה מעלה את רמת הגירוי ומגוון את העשייה. ליכולת הזו  יש יתרונות במצבים שונים – ודאי להורים שיש להם מספר ילדים, למנהלים שצריכים להתייחס ולהחזיק בראש נושאים רבים בו זמנית, ועוד.

8.      קושי בפתרון בעיות –
ילדים עם הפרעת קשב מתקשים לפתור בעיות משום שזוהי מיומנות מורכבת, אשר דורשת מיומנויות בסיס אשר פגועות אצלם, כפי שכבר ראינו – למשל, ויסות רגשי וגמישות קוגניטיבית. חשוב ללמד אותם צעד אחר צעד כיצד לפתור בעיה בלי להפגע או להתפוצץ.
ילדים עם הפרעת קשב ממוקדים בהווה. הם מתקשים לזכור סטואציות מהעבר, ולכן גם לא מפיקים לקחים בקלות. הם גם לא מסוגלים לראות תוצאות עתידיות. שתי המגבלות הללו יוצרות עבורם קושי נוסף בבואם לפתור בעיה כלשהי.
טיפ: פחות “זמן מסך”– ילדים עם הפרעת קשב נוטים לפנות לעיסוקים בעלי רמת גירוי גבוהה ביותר – צבעוניים ומהירים – והיום “בלי עין הרע” יש להם היצע רב: מחשב, טלויזיה, אייפוד, אייפון אייפד ועוד. אך העיסוק המוגבר במכשירים אלו מפריע לילדים לפתח את הכישורים הנחוצים לפתרון בעיות: מיומנויות חברתיות ולימודיות, ויסות רגשי מול ילדים אחרים, דחיית סיפוקים, המתנה לתורות ועוד. הדבר נכון לגבי כל הילדים, כמובן, אולם ילדי קש”ר באופן מיוחד זקוקים ל”זמן אימון” רב יותר כדי להגיע למיומנות טובה בתחומים אלה.

9.      אימפולסיביות – ילדי הפרעת קשב שסובלים גם מאימפולסיביות נוטים לריב יותר, להפריע יותר ולהיות פחות צייתנים לכללים בבית ספר ובבית.  לילדי קש”ר  עם אימפולסיביות יש  קושי בדחיית סיפוקים הם  מתפרצים לפני שאנשים אחרים מסיימים את המשפט, קמים באמצע השיעור, מתפרצים לדברי המורה ולכן סופגים ביקורת קשה הן מהמבוגרים והן מהחברים כלפי התנהגות זו.
ניתן לעבוד בשיתוף עם הילד וללמד אותו כיצד להוסיף לכל פעולה שלו את הסימן עצור לפני שפועלים זוהי טכניקה מצויינת אך יש לתרגל אותה רבות על מנת שהילד יפנים את ההתנהגות החדשה.
הצד השני של המטבע – ילדי קש”ר עם אימפולסיביות הם מלאי יוזמה, ולא מפחדים לקחת סיכונים. אנשים רבים בעולם ההייטק, הקולנוע, כמו גם אנשי עסקים “שמצליחים בגדול” הם אנשי קש”ר מבוגרים שלא פחדו לקחת סיכונים, אנשים היפראקטיביים שתרגמו את המרץ שלהם לעשייה.

10. מטא קוגניציה –
מטא-קוגניציה היא היכולת לראות את עצמי מהצד, להעריך את עצמי באופן “אובייקטיבי”, ולהבין כיצד אני נראה בעיני אחרים. למשל, להעריך איך הלך לי במבחן; לעיתים קרובות ילדי קש”ר יטעו באופן בולט בבואם להעריך תוצאות כאלה. הם יגידו: “הלך לי בין 100 ל-80”, ובסוף יקבלו 50, או להפך – “לא הלך לי” ובסוף יקבלו 90. הם מתקשים גם בראייה נכונה של מצבם החברתי –  וגם כאן יכולים לטעות בשני הכיוונים.
הצד השני של המטבע – אולי לא הצד השני, אך יחד עם חוסר היכולת להבין ולהסתכל על עצמם הם הרבה פעמים אינטואיטיביים ורגישים מאוד לאחר.
קשיים נוספים

כתוצאה מן המאפיינים הבסיסיים הללו, להפרעת קשב וריכוז יש “חברים נוספים” הנוטים להצטרף אליה:

1.      קושי חברתי – האימפולסיביות של ילדי קש”ר, הקושי בויסות רגשי וסף התסכול הנמוך שלהם יוצרת אצלם התנהגות חברתית שיכולה להיות לא מתאימה. הם יכולים להתפרץ לדבריו של חבר, לא להקשיב, להתנהגל בצורה תוקפנית ואפילו להרביץ. כמו כן, הקושי במטא-קוגניציה מקשה על חלקם לזהות קודים חברתיים בסיסיים ולעמוד בהם (לדוגמא, שמירה על מרחב אישי; שינוי נושא שיחה בהתאמה לאחר וכו’), ולכן מתקשים ליצור קשרים חברתיים ולשמור עליהם. כתוצאה, הם עלולים לפתח חרדה חברתית, או דכאון שקשורים לדחייה החברתית המתמשכת.

2.      חוסר הצלחה בלימודים – הלימודים הם שדה שבו קשיי הקשב והריכוז באים לידי ביטוי באופן נרחב. ילדי קש”ר נראים לעתים קרובות כילדים ש”יש להם פוטנציאל אך הם לא מממשים אותו”. ילד כזה יתקשה להתרכז בשיעור – הוא יכול לשמוע את המורה ולא להבין על מה היא מדברת, לא בגלל שהוא לא מבין את החומר, אלא מפני שיש לו מסיחים רבים בשיעור (ילדים אחרים, מחשבות על מה שקרה בהפסקה, רעשים מבחוץ וכד’). הקושי שלו בארגון עלול לגרום לו שלא להביא לשיעור מחברת וספר, וכתוצאה, קשה לו עוד יותר לעקוב אחרי השיעור. ילד כזה יתקשה גם ללמוד למבחנים – כמו גם בשל הקושי לגייס מוטיבציה למשימה שאינה מלהיבה במיוחד, ולהתמיד בה. עוד לפני שייגש לשולחן הכתיבה להתכונן, יהיה לו קשה לארגן את החומר הדרוש ללמידה – לצלם שיעורים שהחסיר, להבין אילו פרקים רלוונטיים בספר וכו’. הקושי שלו עם סדרי עדיפויות עלול לגרום לו לא לברור עיקר מטפל הן בעת הלמידה למבחן והן בעת המבחן עצמו, בכתיבת התשובה. הקושי בזכרון לטווח קצר יקשה עליו לשלוף את החומר בזמן המבחן. ילדי קש”ר רבים מפתחים רתיעה וחרדה מבית הספר, ממבחנים ומלימודים בכלל, שכן עבורם זהו שדה בו הם חווים קושי על גבי קושי, כאשר לעתים קרובות גם לאחר מאמץ הם אינם זוכים לחוות הצלחה.

3.    דימוי עצמי נמוך – כבר מגיל צעיר סופגים ילדי הקש”ר הערות על הדרך שבה הם מתנהגים, וחוים קושי רב במקומות אשר נדמה כי אחרים צולחים בקלות רבה. לעתים קרובות הם מקבלים ציונים נמוכים יותר בביה”ס, ובנוסף חווים לא פעם קשיים חברתיים. כתוצאה, הם עלולים לפתח דימוי עצמי נמוך. הילדים שאינם מאובחנים (ולפעמים גם אלה שכן מאובחנים), מייחסים את כל הכשלונות הללו לעצמם, ולא להפרעת הקשב; בנוסף, הם רואים את המצב בצורה קיצונית בשל הנטייה שלהם לתפוס את הדברים בשחור-לבן – “נכשלתי במבחן כי אני טיפש”; “כולם שונאים אותי בכיתה כי אני דפוק”; “לא הצלחתי ללמוד למבחן כי אני עצלן”. הדימוי העצמי הנמוך עלול ליצור חרדה ודכאון.

4.      הפרעות נוספות – מלבד חרדה ודכאון, נמצא הפרעות נוספות שנובעות מהפרעת הקשב והריכוז. האימפולסיביות, הקושי בויסות רגשי וההתנגשויות הבלתי נמנעות עם המערכת מתפתחים לפעמים לכדי הפרעה מרדנית (ODD) ואפילו הפרעת התנהגות (CD). הנסיון לפצות על הקושי בארגון מביא חלק מילדי הקש”ר לקיצוניות השניה – להפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD). ישנן גם הפרעות שאינן נובעות מהפרעת הקשב והריכוז, אבל נוטות להתלוות אליה –טיקים, תסמונת טורט, וכמובן לקויות למידה.
כל כך הרבה קשיים – מה עושים?
הטיפול המומלץ להפרעת קשב הוא בשלב הראשון אבחון נכון ומקיף, אצל נוירולוג או פסיכיאטר, אבחון פסיכו דידקטי, ובמקרה הצורך אבחון BRC , “טובה” או “מוקסו”. אם אכן הילד מאובחן כבעל הפרעת קשב, ניתן לשקול טיפול תרופתי בשילוב טיפול קוגנטיבי התנהגותי והדרכת הורים.

חשוב לזכור כי ריטלין אינו פותר את כל ההפרעות הנלוות לבעיית הקשב. הכדור עוזר בהפעלת האזורים הרצויים במוח, ומסייע להגביר את הריכוז והקשב באופן זמני. אולם על פי רוב, ילדים כאלה זקוקים גם לטיפול לצורך “השלמת פערים”: תיקון הדימוי העצמי הפגוע, רכישת הבנה חברתית טובה יותר וסיגול הרגלי ארגון למידה חדשים.

לסיום, ברצוני להביא קטע שכתבה אם לילד שחווה קשיים אחרים, אך מצאתי שהוא רלוונטי גם להפרעות קשב. הקטע לקוח מתוך הספר  “סוד השמיעה”:
ברוכים הבאים להולנד

” כשעומד להיוולד לכם תינוק, זה כמו לתכנן חופשה אגדתיתבאיטליה. אתם קונים מפה וספר הדרכה, ומתכננים תוכניות נפלאות של מה תעשו ולאן תלכו:הקולסאום, הפסל של דוד, הגונדולות בוונציה…, אתם אפילו לומדים להגיד מספר משפטיםבאיטלקית, ואתם מתרגשים מאוד מהחוויה הצפויה לכם.

חסרי סבלנות אתם כבר להוטים לצאת, והנה מגיע היוםהמיוחל. נרגשים אתם אורזים מזוודות, יוצאים לדרך וכמה שעות אחר כך המטוס נוחת,והדיילת אומרת: “ברוכים הבאים להולנד”.

“הולנד?” אתם שואלים, “מה זאת אומרת הולנד?, אנחנואמורים להגיע לאיטליה, כל חיינו חלמנו להגיע לאיטליה”. אבל היה שינוי בתוכניתהטיסה, אתם בהולנד וכאן אתם צריכים להישאר.

הדבר החשוב הוא שלא הביאו אתכם למקום נורא או דוחה,מלא במגיפות, רעב או מחלות אחרות. זה רק שהגעתם למקום שונה מזה שתכננתם.

עכשיו אתם צריכים לצאת ולקנות מדריך אחר, מפות אחרות, וללמוד מילים בשפה שונה…

אכן מקום שונה. אולי איטי יותר מאיטליה, אולי פחותמהודר או ראותני. אבל רק מקום אחר.

לאט לאט אתם מתאוששים, לוקחים נשימה עמוקה ומתחיליםלהתבונן מסביב, ורואים שבהולנד יש טחנות רוח, ופרחים מרהיבים. בהולנד יש אפילואמנים מפורסמים.

עדיין, אנשים שאתם פוגשים מסביב עסוקים בלנסוע ולחזור מאיטליה, מתארים איך בילו שם נפלא, ובשארית חייכם תמיד תאמרו: “כן, שם גם אנחנוהיינו אמורים להיות, כך תכננו”. הכאב על אותו חלום אבוד ילווה אתכם תמיד תמיד.

הנקודה החשובה היא שאם תבזבזו את חייכם בלהתאבל עלחלום שלא יתגשם, לעולם לא תוכלו לראות ולהנות מכל הדברים הנפלאים והיחודיים שישלהולנד להציע לכם…”   אמילי פרל קינגסלי