מי מפחד להפרד – פחד פרידה אצל ילדים
ילדים הסובלים מפחד מפרידה (חרדת נטישה) חווים חרדה בעוצמה גבוהה כאשר אינם נמצאים עם הוריהם או בזמן היפרדות מהוריהם. הם חווים חוסר ביטחון תמידי בקשר לבריאותם ולביטחונם של הוריהם – אולי יקרה להוריי משהו ואני לא אדע, וגם לביטחונם האישי – שמא יקרה לי משהו ואף אחד לא ידע על כך. ילדים הסובלים מפחד מפרידה נוטים להתלוות להוריהם לכל מקום, גם בבית; הם מתקשים להירדם לבד; נמנעים מביקורים אצל חברים או מהליכה לחוגים לבד; נמנעים מיציאה לטיולים; ובמקרים קיצוניים מנסים להימנע גם מהליכה לבית הספר.
ההפרעה מופיעה על פי רוב בגילאי 9-6. לא פעם, התסמין הראשון לחרדת נטישה מופיע כתגובה גופנית – כאבי בטן, בחילות, כאבי ראש, והוא מופיע בסמוך למועד הפרידה – בלילה שלפני יום הלימודים או בבוקר היציאה לטיול.
תופעות אחרות עלולות להטעות ולהיראות כמו פחד מפרידה, והן מופיעות בערך באותם גילאים ומתבטאות בתסמינים דומים:
- קנאה בעקבות לידה של אח חדש שנשאר בבית עם האם, בעוד האח הגדול נאלץ להיפרד ממנה וללכת לבית הספר.
- התעללות או קושי חברתי במסגרת בית הספר – ילדים שמתקשים להתאקלם מבחינה חברתית או ילדים שעוברים התעללות מצד ילדים אחרים, מסרבים לעתים ללכת לבית הספר. חשוב לטפל בקושי מיידית כדי למנוע מצוקה רגשית וחוסר ביטחון עתידיים של הילד בסביבת בית הספר.
- פחד מכישלון לימודי – ילדים שאפתנים ופרפקציוניסטים או ילדים שמתקשים בלימודים מסיבות שונות וחווים פחד מכישלון בבית ספר, עלולים לחוות כל כישלון כאסון. מבחינתם, בית הספר הופך לזירת אסונות בפוטנציה. גם אם בפועל הם מצליחים בלימודיהם, הם חוששים כל העת שמזלם ישתנה, חוששים מן “המכה שתבוא”, ומעדיפים לא להגיע לבית הספר כלל.
כאשר מזהים תסמינים של פחד מפרידה, חשוב לשלול תחילה את האפשרויות האחרות שציינתי, אשר מחייבות טיפול שונה מזה שאציע בהמשך.
מה אנחנו ההורים יכולים לעשות במקרה של פחד מפרידה?
- להתייחס לפחד ולהיות אמפתיים –התייחסו לפחדיו של ילדכם ברצינות ואל תזלזלו בו (“מה, אתה ילד קטן?”) או תתייחסו אליו בביטול (“אין לך ממה לפחד!”). שבו עם ילדכם במקום נינוח, בקשו ממנו שיספר לכם על הפחד שלו והקשיבו לו: למה הוא מפחד? מה הוא חושש שיקרה?
- לנרמל את הפחד–שלב חשוב בתהליך הוא לסייע לילדינו להתבונן בפחד כרגש נורמלי, המהווה חלק משגרת היום יום של כולנו – גדולים כקטנים. התבוננות בפחד כחלק שגרתי בחיים הינה חשובה מאוד, ובשלב הראשון היא תסייע לילדכם להתחבר ליעל ולפחדיה המוצגים בסיפור. כדאי להסביר כי פחד הוא לא תמיד רגש איום ונורא, ולעיתים הוא אפילו חיוני. למשל, הוא עוזר לנו להיזהר ממצבים ודברים מסוכנים המהווים סכנה לבריאותנו או לחיינו. בהקשר זה חשוב לציין, כי לילדים קושי להבחין בין דברים שהם מפרשים כמסוכנים, לבין דברים ומצבים שבאמת מסכנים את שלומם. נקודה זו היא מקום טוב להתחיל לדבר על הנושא ולהסביר את ההבדל בין פחד ממשי וחרדה. אפשר להסביר כי “סכנה” היא לא רק סכנה לחיים. לעתים קרובות, אנחנו מאמינים ש”מסוכן” לנו להיעלב, להיפגע, להיכשל, או להרגיש רגשות שליליים. אך אלו הן רק מחשבות מזיקות, שכן הן אינן מהוות סכנה ממשית לשלומנו, למרות שהן בהחלט לא נעימות…
במהלך השיחה עם ילדכם תוכלו לשתף אותו בחוויות שלכם, ולספר על דברים שונים מהם אתם פוחדים, ואכן צריך להיזהר מהם, ומצד שני – על דברים שפחדתם מהם שלא בצדק, ואיך בסופו של דבר הצלחתם להתגבר על הפחד. אפשר ורצוי לספר גם על פחדים שלא נעלמו לגמרי, אך הצלחתם להתמודד איתם על ידי הקטנת עוצמת הפחד.חשוב שהילד יצא לדרך, לפני קריאת הספר, ללא תחושה של בושה בפחד שלו, אלא עם תחושה שהרגש שמפריע לו כל כך הוא נורמלי ומוכר גם לאחרים – ליעל בסיפור, להוריו, לבני משפחה אחרים ולעוד אנשים רבים.
חשוב להדגיש כי המטרה איננה להעלים את הפחד, אלא רק להקטין אותו לממדים בהם הוא אינו מפריע עוד למהלך החיים. הדרישה או הציפייה מן הילד לסלק את הפחד לחלוטין עלולה לחבל בתהליך, שכן היא עלולה להלחיץ ולייאש.
ממה עלינו להימנע?
- הזדהות יתר עם הפחד– אנחנו ההורים מתקשים לעתים להפריד את עצמנו מהפחד של ילדנו, מזדהים עם הפחד שלו ומרגישיםשהוא מוצדק (גם אם אנחנו יודעים שהוא מוגזם). במקרים כאלה נתקשה לתמוך בו, כי נחשוש לעמת אותו ולחשוף אותו להתמודדות.
2. קושי לשאת מצוקה של הילד – לכל הורה קשה לראות את ילדו במצוקה. אך יש הורים שמסוגלים לשאת מצוקה כזו בטווח הקצר, כאשר הם מבינים כי הדבר יישא פירות וימנע מצוקה בטווח הארוך. ההתמודדות עם הפחד כרוכה במצוקה. הילד נדרש להתמודד, לא לברוח מן הדבר המפחיד אלא דווקא “להסתכל לו בעיניים”. אצל חלק מן הילדים הדבר מלווה בביטויי מצוקה כמו בכי או התנהגות מבוהלת. הורים שאינם מסוגלים לעמוד בכך נסוגים יחד עם הילד ל”אזור הבטוח” ומתרחקים ממקור הפחד (למשל, ילד שמפחד מחושך ישן עם אור). חשוב שלא ניתן להתנהגות כזו לנהל את צעדינו. למרות שנפעיל שיקול דעת ולא בהכרח נתעלם ממנה לחלוטין.
3. קושי להיות עקביים – להורים רבים יש אינטואיציה נכונה, והם דוחפים את הילד להתמודד עם מקור הפחד. אולם עם הכישלון הראשון או לאחר התמודדות (אפילו מוצלחת) אחת, ולפעמים אחרי שתיים-שלוש התמודדויות כאלה, הם מרגישים כי מיצו את האסטרטגיה הזו. ההתמודדות עם הפחד דורשת חזרתיות ועקביות. לא ניתן להתגבר על פחד כלשהו בשיטת “זבנג וגמרנו”.
למידע נרחב יותר אודות ההתמודדות עם פחד פרידה ניתן להיכנס לאתר הספר www.cbtbook.co.il